בפני בקשה למתן רשות להתגונן (בש"א 190940/04; להלן-
הבקשה).
1. התובעת, חברה המייבאת ומשווקת מוצרי בנייה, הגישה נגד הנתבעים כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 23,787 ש"ח. הנתבעת 1 נמנתה עם לקוחות התובעת והנתבע 2, בעל שליטה בנתבעת 1, חתם על כתב ערבות לפיו, הוא ערב לכל התחייבות וחוב של הנתבעת 1 כלפי התובעת, לרבות, ערבות לכל שטר אשר נחתם על ידי הנתבעת 1.
על פי כתב התביעה, התובעת סיפקה לנתבעת 1 מוצרים שונים בשנת 2004 ויתרת החוב שלא שולמה היא סך של 23,787 ש"ח קרן. הנתבעת 1 משכה שיקים מחשבונה בבנק דיסקונט לישראל בע"מ בסכום הנ"ל, אך השיקים חוללו על ידי הבנק בהעדר כיסוי מספיק ובהיות חשבונה של הנתבעת 1, מוגבל. לכתב התביעה צורפו חשבוניות מס, תעודות משלוח, כתב ערבות, וצילום השיקים שחוללו.
2. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן בה נטען, שהתובעת לא סיפקה את הסחורה שנרכשה ממנה בהתאם להזמנה ולדרישות הנתבעת. בסעיף 10 לתצהיר התומך בבקשה מתואר עניינו של לקוח בשם יואב כהן אשר הזמין אריחים בכמות של 130 מ"ר, ברם התובעת סיפקה 128.25 מ"ר בלבד, ועד למועד הגשת הבקשה לא סופקה מלוא ההזמנה. הלקוח אמר לנתבע 2, כי במצב דברים זה ובהעדר יתרת האריחים שהזמין, יאלץ להחליף את כל האריחים, עבודה הכרוכה בהוצאה כספית גדולה ובעוגמת נפש גדולה יותר, ובדעתו לתבוע את הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו לו.
טענת הנתבעת היא טענת קיזוז. בסעיף 11 לתצהירו, מחשב הנתבע 2 את הנזק. עלות אריחים חדשים, 28,611 ש"ח. עלות פירוק והרכבת אריחים חדשים, 22,815 ש"ח. עגמת נפש ללקוח, 7,000 ש"ח.עגמת נפש לנתבעות והוצאות משפטיות, 10,000 ש"ח.
עוד טוענים הנתבעים, שהתובעת לא סיפקה להם את מלוא הסחורה שהוזמנה ובעקבות כך לקוחותיהם ביטלו את הזמנות, והעניין גרם להם נזקים רבים. השיקים נמסרו לתובעת "לפנים משורת הדין
" והחיוב הותנה מפורשות בביצוע מלא ומדויק על כלל ההזמנות ואספקת הסחורה המדויקת שהוזמנה. התובעת לא נתנה בעד השיקים תמורה כלשהי והגשת התביעה נעשתה שלא בתום לב ובידיעה שלא סיפקה את מלוא הסחורה.
3. המצהיר, הנתבע 2, נחקר חקירה נגדית על תצהירו וממנה עולה, שהשיקים ניתנו בגין אריחים שסופקו עבור דירתו של מר שלמה בנימין (והוזמנו על ידי יואב כהן) וכי לא הוגשה תביעה נגד הנתבעים על ידי אותו אדם.
דיון
4. טענת ההגנה העיקרית של הנתבעים היא טענת הקיזוז הנטענת בסעיפים 10 ו - 11 לתצהיר התומך בבקשה, אך אין בטענה זו ממש. ניתן לקזז "
חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה" (סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). נכון למועד הגשת הבקשה והחקירה הנגדית לא קיים חיוב כספי של התובעת כלפי הנתבעים.
הטענה שהלקוח יתבע בעתיד את הנתבעת היא טענה ערטילאית. מאז אספקת האריחים ללקוח עברה יותר משנה והלקוח לא שלח אפילו מכתב דרישה. אין זה ראוי, אין זה צודק ולא ניתן לאפשר קיזוז של חיוב כספי ודאי, ששולם בשיקים שחוללו, אל מול טענה על תביעה נזיקית עתידית של צד שלישי.
זאת ועוד, הנתבעים "מקזזים" עלות של רכישת אריחים חדשים ועלות הפירוק והרכבת אריחים חדשים. דא עקא, שהנתבע עצמו אומר בחקירתו הנגדית, שהלקוח קנה סחורה אחרת והשלים את החסר (עמ' 2 לפרוטוקול).
5. יתר הטענות ההגנה הן טענות כלליות, סתמיות וחסרות פירוט כנדרש. הלכה ידוע היא, שהמבקש רשות להתגונן אינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו. (ע"א 9654/02
חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, סוף פיסקה 6 לפסק הדין).
6. הנתבע טען לראשונה בחקירתו הנגדית, שמגיע לו כסף שלא קיבל מהלקוח (עמ' 1 לפרוטוקול). מעבר לכך שמדובר בטענת הגנה מהותית שניתן לצפות שתופיע בתצהיר, הטענה היא טענה סתמית. הנתבע לא טרח לומר אפילו כמה כסף לא שולם לו. הכיצד ניתן לתת רשות להתגונן על סכום בלתי ידוע?!
7. טענת ההגנה היחידה הראויה להישמע היא, שלא סופקו לנתבעים אריחים בכמות של 1.75 מ"ר. על פי נספחי הבקשה שוויה של כמות זו של אריחים הוא 385 ש"ח (כולל מע"מ).
8. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה למתן רשות להתגונן, למעט האמור בסעיף 7 לעיל. התובעת זכאית לקבל פסק דין על יתרת סכום התביעה. ב"כ התובעת יגיש נוסח של פסק דין חלקי לחתימתי.
כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.
9. נקבע לישיבה מקדמית ליום
08.05.05 שעה
15.30.
ניתנה היום כ' ב אדר ב, תשס"ה (31 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.